עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אישי  (1)
יומן  (1)
ארכיון
חזרתי, יומן.
27/11/2018 23:31
אור
חחח
אני יודעת שעברו רק כמה דק' מאז הפוסט האחרון אבל לא יודעת... זורם לי לכתוב עכשיו. זורם לי לשתף. ניסיתי לשחזר את הססמא לבלוג שלי בישראבלוג אבל אללה יסטור ולהקתו מה שהולך שם, חוץ מזה שיש שם זכרונות פחות נעימים - כל האתר מופצץ באגים ופחות מתאים לי שנענע ישתלו לי איזה סוס טרויאני בהארד דיסק דרך הוירוסים שלהם או משהו כזה חחח
קיצר, לא יודעת... סופה של תקופה ותחילתה של תקופה, אה?
קשוח.



כן, קצת באסה לי. כי מאוד אהבתי את המרכז יום... עדיין אוהבת. קשה להתנתק. הכל כל כך שונה פתאום.
כן.
שינויים.
זה לא דבר קל.
אני מוצפת במחשבות ואני משקשקת מפחד... 2 עבודות חדשות? בשני תחומים שהם זרים לי לגמריי? שירות טלפוני ומכירות?
מי יודע, אולי אני תותחית על ואני רק צריכה לגלות את זה על עצמי. אני קצת משוכנעת שאלה תחומים שהם חלשים אצלי אבל היי, אולי אני טועה? מה אם אני אפגיז במכירות ויהיה לי סבבה? וגם אם לא, יש עוד ים של עבודות טובות שם בחוץ שמחכות לי בזרועות חמות... הכל לטובה, הכל לטובה!

לא יודעת... מרגיש לי שאני רוצה לדבר קצת על שוג.
היא ניסתה לחתוך ממני היום ולמען האמת, אולי נתתי לזה לקרות מהר מדיי. ישר חסמתי אותה לאחר שהיא בישרה לי את הבשורה, שזהו, שלא מתאים לה הקשר בנינו. יכול להיות שפירשתי אותה לא נכון? יכול להיות שהיא דווקא כן רצתה שאני אשאר שם ואלחם עלייה? שאמשיך להבטיח שאשתדל יותר, הרי הכל זרם בנינו, מה שבתכ'לס הפריע לה זה שאני לפעמים "נעלמת" לה בשיחות. הסברתי לה שאני לא כל הזמן עם הטלפון. ניסיתי להסביר לה שאני לא נעלמת לה בכוונה, שאני פשוט לא דבוקה כל היום למסך כי יש לי חיים ואני עסוקה רוב היום... אבל היא לא הייתה פנויה להקשיב לזה, כנראה שהיא לא הבינה שגם אני בסוג של מצוקה ושגם לי לא בא בטוב העובדה שאני לא יכולה לדבר איתה כל היום. הייתי עושה זאת אם הייתי יכולה. נקשרתי אליה רצח. כל כך באסה לי. 
אבל בתכ'לס כמה כבר יכלתי למשוך אותה? אני הרי ידעתי עמוק בתוכי שייקח זמן עד שניפגש, ויש בנינו הפרש של 7 שנים. היא במקום אחר בחיים שלה, היא כבר חושבת על חתונה וילדים... איפה אני, ואיפה זה? יצא לנו לדבר על זה, אמרתי לה בכנות שאני לא במקום הזה, ושאני עדיין רוצה לטעום את החיים ולצבור חוויות - ושחתונה וילדים זה משהו שפחות מדבר אליי כרגע. היא אמרה שהיא סבבה עם זה, והיו לנו שיחות מאוד מרגיעות... היא באמת הרגיעה אותי ונתנה לי שלווה מסויימת. היום היא חתכה לגמריי , משהו בי רצה להשאר ולהלחם אבל גם זכרתי שיש לה כל מיני טראומות כאלה ואחרות מהאקסיות שלה ושאולי עדיף שאני אשחרר במקום להיות נודניקית. היא לא רוצה, אז היא לא רוצה. ישר הסברתי לה שיותר קל לי כרגע לחסום אותה וזהו , אין מה לעשות , יהיה לי קשה לראות אותה מחוברת בוואטסאפ ולא לשלוח הודעה. באמת שניקשרתי אליה עד רמה שחשבתי שאני מתחילה לפתח אליה משהו עמוק, זה הרגיש כאילו היא האחת. 
ומצד שלישי ישמצב שאני פשוט לא הטעם שלה וכשהיא הבינה את זה היא העדיפה למצוא תירוץ נוח (במסווה של שקר לבן) ולחתוך ממני בצורה שפשוט לא תפגע בי... בגלל זה גם העדפתי לא להיות נודניקית. כי אם היא החליטה שמהרבה סיבות אני לא מתאימה לה אז אין לי מה לחפור לה, זה סתם משפיל אותי. קיצר אני צריכה להרגע. 

לילה טוב 
אור
0 תגובות
היי יומן יקר,
27/11/2018 22:38
אור
אישי, יומן
סליחה שנעלמתי.
עברה עליי תקופה לא קלה, אני יודעת שלא רשמתי בך הרבה זמן אז החלטתי לפתוח בלוג שאף אחד לבטח לא יקרא גם ככה ופשוט לשפוך עלייך את כל התחושות והרגשות שלי. אז ככה, בעוד יומיים אני מסיימת שנה ארוכה של עבודה נפשית, רוחנית, ארוכה ומייגעת במרכז יום.
אני מאוד אתגעגע למקום הזה, אבל עברו להם 12 חודשים יפהפיים ונפלאים מלאים בהכל מהכל, ולמען האמת? היה טוב, וטוב שהיה.
אני אנצור לנצח בלבי את הרגעים המרגשים שחוויתי שם ואת כל השינויים המעצימים, את העובדה שלמדתי להכיר את עצמי הרבה יותר טוב ושנפתחה לי התודעה והתובנה למחוזות מרהיבים. יש לי עוד המון מה ללמוד אבל אני צועדת בדרך, עדיין יש פגמים באישיות שלי שאני לא גאה בהם אבל אין מה לעשות. אני חייבת ללמוד להיות הוונדר וומן של עצמי, וללמוד שאין גיבור על מושלם. 
למדתי להסתדר עם זה שהכל קורה לטובה, ולמדתי לקבל את זה ששום דבר לא קורה סתם. פיתחתי אמונה באלוהים - ומי שמכיר אותי מקרוב יודע שהגעתי לשם אתאיסטית מוחלטת. לא כי זה מגניב לי בהגדרה, אלא כי באמת לא הצלחתי להאמין בשום דבר. לא באלוהים, לא בכח עליון, לא באנשים ולא בעצמי. המתנה שקיבלתי היא מתנה ענקית, להאמין בכוח עליון שיכול לעזור לי ולפסל לי את הדרכים להצלחה. אני מאמינה שדבר לא קורה סתם, אני מאמינה שהטבע עושה את שלו ולטבע יש דרכים חכמות ומתחכמות להראות לי מה נכון ומה לא נכון. אני צריכה להיות קשובה לעצמי ולכוח העליון שלי.

כן יומן יקר, לקח לי זמן לקבל את זה שהאלוהים שלי הוא אלוהים אוהב ולא מעניש. לקח לי זמן לקבל את זה שאני חיה בעולם עצום שהתודעה האנושית שלי לא מסוגלת לתפוס בכלל, והעובדה שגדלתי עם כמה דברים מסויימים לא צריכה להגדיר אותי למשך שארית חיי. אז גדלתי עם אלוהים שהוא א', ב', ג' - עם תנ"ך, עם "עובדות" כאלה ואחרות, עם זה שמי שמדליק אור בשבת - ייענש. ואין פלא שאיבדתי אמונה, אני רוח חופשייה ולא מתאים לי לחיות בפחד. ולכן העפתי ממני את כל תבניות המחשבה המיותרות והרשיתי לעצמי להמציא לעצמי חלקת אלוהים קטנה משלי. מישהו יכול לקבוע מה מותר ומה אסור לי? האלוהים שלי אוהב אותי ומאמין בי שאצליח, לפעמים אני קוראת לו "טבע" ואומרת לעצמי שהטבע עושה את שלו. 
אין לו שם, אין לו מין, אין לו מגדר, אין לו דת, אין לו עדה, אין לו זהות, אין לו אפילו דמות שאני מצליחה לצייר בראש ולהגיד לעצמי שזה הוא, ככה הוא נראה, וככה הוא נשמע. אבל הוא פשוט האלוהים שלי, המלאך השומר שלי, ההשגחה הפרטית שלי. אלוהים מדבר אליי  מתוך אנשים ומעביר לי מסרים בתמידיות. מהדברים הקטנים והשוליים ביותר כמו אישה קשישה ששואלת אותי לאיזה כיוון האוטובוס נוסע (ואולי זה אלוהים שמנסה לשדר לי דרכה שאני אבודה וצריכה למצוא כיוון חדש בתחום מסויים בחיי?) ועד לדברים הגדולים יותר שאני לא אשכח בקלות כמו רגעים עצובים, וגם רגעים משמחים.
כיף לי לכתוב מהלב. המון זמן לא עשיתי זאת, כיף לי להשתחרר. אני שמחה שפתחתי את הבלוג הזה ונתתי לעצמי הזדמנות לשפוך, בזבזתי כל כך הרבה זמן בלהיות דמויות אחרות ולא להיות אני. בלהלפליג בפנטזיות, ואני ידועה בתור ילדה עם דמיון יותר מדיי מפותח עוד מגיל קטן. וזה בסדר, זה בסדר גם לחיות בסרט וזה גם בסדר להפליג במחשבה לחלומות במגירה ולסיטואציות שכנראה אף פעם לא ייקרו אבל מגניב לי לחשוב עליהן ולדמיין אותן. סבבה לי. אני בחורה עם דמיונות, פנטזיות, חלומות, שגעונות... מה רע, בתכ'לס? יש מישהו שהוא לא?
העיקר שלמדתי לחיות עם עצמי ולא לנסות להיות מישהו אחר, יומני היקר. יש עדיין כ"כ הרבה משימות ודברים שאני רוצה לעשות, להספיק, לחוות, לטעום... אני בתחילת דרכי ואני לא יודעת דבר, עם כמה שלמדתי המון... כן כן, אני ממשיכה ללמוד. כל יום קצת.

אני אפרט יותר על התהליך שעברתי במרכז יום בהזדמנות אחרת, אני יוצאת עכשיו לחיים עצמאיים וחופשיים... הגיע הזמן שלי לזרוח ולנצוץ!! התקבלתי לראיון בעירייה (מוקד טלפוני 106 - עיריית אשדוד) וגם התקבלתי לראיון בחברת כרטיסי אשראי (הטבות, בונוסים, שכר מעל המינימום, שעות נוחות, אחלה אנשים, עבודה חווייתית, טיסות והפלגות, ימי כיף וימי גיבוש, המון כסף וגמישות בשעות) - ו ב נ ו ס ף אני הולכת לעבור קורס (הכנה לעבודה) שמשלמים לי עליו!!! כל כך כיף, אני כל כך מאושרת וכל כך מאחלת לעצמי בהצלחה. אמן שהתקוות שלי יתגשמו!! שיילך לי טוב בשירות הלאומי ושאני אכיר המון חברים חדשים. ושיילך לי טוב בעבודה, שאני אהיה מכירתית ותותחית ושאני אעשה ים בונוסים ויהיה לי כיף ומגניב!! אני כולי מלאה בתקוות... מגיע לי משהו טוב. עברתי דרך ארוכה ומגיע לי. אני רוצה את זה כל כך !!

לצערי היום ניתקתי קשר עם שוג. אבישג היא בחורה מקסימה שהכרתי בפייסבוק לפני כ-3 שבועות וקצת, התכתבנו ודיברנו בטלפון, עדיין לא נפגשנו. אבל היו לנו שיחות כל כך זורמות, מצחיקות, עמוקות. היא כל כך זרמה עם השטויות שלי, והיא הייתה מגניבה, וגם ילדה כל כך יפה, רציתי שיתפתח בנינו משהו... אבל אולי זה מלמעלה שהיא בחרה לחתוך אותי מהחיים שלה. אין לי עכשיו זמן לזוגיות עם 2 עבודות חדשות, טריות וחמות מהתנור שעומדות בפתח - ואני צריכה להתפקס ולהתרכז אך ורק בהן. אין לי זמן למערכת יחסים אם להיות כנה, אבל היה לי מגניב לדבר איתה. ממש נקשרנו, ברמות מטורפות. זה לא חדש לי, ת'אמת, להקשר לאנשים דרך התכתבויות ושיחות טלפון נטו, אפילו מבלי להפגש. זה קרה לי המון בעבר אבל מהסיבות הלא נכונות. אבל אני לא יכולה לתת לחושך של ההיסטוריה להשפיע על הבן אדם שאני רוצה ויכולה להיות, כי למדתי להכיר את עצמי לתקופה של כמה חודשים והיה לי כל כך טוב, באמת. התקדמתי וראיתי עתיד, כמעט הכל היה וורוד, ובאמת שהיה לי מגניב לגעת בעצמי, להיות מודעת לעצמי. להתנתק מהפנטזיות ולהתחבר למציאות בקטע שהוא רוחני ומרגש. הרבה רגשות צפו, צחקתי המון ובכיתי המון... ועכשיו אני ממשיכה הלאה. אני לא אומרת "ביי", כמובן. הכל עוד פתוח, אני אמשיך להגיע למרכז בעזרת השם בשביל החוגים והקורסים. וכמובן שאני אצטרך להמשיך להגיע בשביל בדיקות שתן ושיחות עם מעיין (העובדת הסוציאלית המקסימה שלי!!) אני ממש מחוברת אליה ושמחה שזכיתי בעובדת סוציאלית שמבינה אותי ומכילה אותי וגם יודעת איך לעזור לי, זה לא מובן מאליו (במיוחד עם כל הסיפורים שאני שומעת מאנשים על העובדים הסוציאלים המרושלים שלהם) בקיצור זכיתי בה ואני כן רוצה להמשיך להפגש איתה, השיחות איתה עוזרות לי המון למרות שאני לא פותחת בפנייה הרבה דברים ולפעמים יש בחדר שתיקה מביכה כי אני לא יודעת על איזה נושא אני רוצה לעבוד איתה... אז אני מקווה שאני אשתפר. 

אז... מה עוד? מקודם אמא הכינה לי חביתת בצל והיה לי טעים חחח, אבל לא לפני שהיא סיפרה לי חדשות שקצת העציבו אותי. יש לי היסטוריה לא הכי נעימה עם ימי ההולדת שלי (התאריך שלי הוא ב2.12) וכל פעם נופל על יום ההולדת שלי משהו חדש. בגיל 12 סבא שלי נפטר ולא זכיתי לחגוג בת מצווה (היום בדיעבד יש לי מזל, אחרי שראיתי את כל התמונות המביכות של החברות שלי מהבת מצווה שלהן חחח) למזלי אין לי את הזכרונות המזעזעים האלה... אבל כן הייתי עצובה, וכן ביאס אותי שלא זכיתי לחגוג. (טסתי עם כל המשפחה לברצלונה והיה מגניב, אבל עדיין הייתה אווירה קשה באוויר כי סבא הלך לעולמו והייתי דיי מבואסת למרות שלא היינו הכי מחוברים). עכשיו סבתא שלי לא מרגישה טוב וחצי מהמשפחה לא יכולים להגיע.
ביום ההולדת של אמא שלי (10.10) היא חגגה 60 וזה גיל מאוד מיוחד אז מן הסתם שאירגנתי לה מסיבת הפתעה עולמית, במסעדת שף (ספייס) במושב שבו היא גדלה, ארוחות גורמה, מה לא... והכי יפה שזו הייתה מסיבת הפתעה, מתכוננת מא' עד ת' (עם עזרה של אחי הגדול עמית וכל בני המשפחה) וממש הפתעתי ושימחתי אותה. אוכל טעים, אווירה ליגה וגם ההפתעות והמתנות שהיא קיבלה ממש ריגשו אותה... אז היא החליטה שהיא מחזירה לי באותו מטבע ומארגנת לי יום הולדת בת של זונה, רק שכמה דברים השתבשו... סבתא שלי נהייתה חולה מאוד בתקופה האחרונה וכל הדודות (אחיות של אמא שלי) שרציתי שיגיעו כנראה ולא יוכלו לבוא כי הן צריכות לטפל בה, ויהיו בעיקר אנשים מהמשפחה שאני פחות מתחברת אליהם. בן זוג של דודה שלי והילדים+נכדים שלה, כאילו, מה הקשר עכשיו... טוב, אין מה להתבאס. מה שצריך לקרות קורה - והכל קורה לטובה. היא ממשיכה לצרוח ולהתעצבן עליי בגלל כל מיני שטויות שעוברות לה בשכל, היא צריכה לדעתי להיות יותר רגישה עכשיו שסוג של נהרסה לי עוד פעם הסיבה למסיבה. היא צריכה פחות לצעוק עליי ויותר לתת לי מרחב לפי דעתי, היא כל כך חונקת בשנה האחרונה, אבל שיהיה. 
בקיצור, אמרתי לה שאני מבינה, ושאני יודעת סדר עדיפויות מהו, ושעדיף שהן ישארו לטפל בה, ושהכל טוב, אני לא מתאכזבת או מתבאסת (שקר אחושרמוטה) כי יותר חשוב שהן יהיו עם סבתא שלי מאשר איתי, גם אם מדובר ביומולדת שלי... נשלים פערים בפעם אחרת ואני בטוחה שהן יפנקו במתנה מגניבה כפיצוי. 

טוב, עד לפעם הבאה.
אור

0 תגובות